פירושי רד"צ הופמן על ויקרא י״ח:י״א

« פירושי רד"צ הופמן על ויקרא י״ח:י׳ פירושי רד"צ הופמן על ויקרא י״ח:י״ב »

11 תלמוד ירושלמי יבמות פתח ↗

משנה: אִיסּוּר מִצְוָה שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִסּוּר קְדוּשָּׁה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל. וּבַת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. הלכה: אִיסּוּר מִצְוָה עֲרָיוֹת מִדִּיבְרֵי סוֹפְרִים מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִשְׁמוֹעַ אֶת דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אֵלֶּה הַמִּצְוֹת. כָּל שֵׁם מִצְוָה אַחַת. וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב. וְאִית דִּמְחַלְּפִין. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְכָל שֵׁם מִצְוָה אַחַת. וְאִיסּוּר קְדוּשָּׁה. עֲרָיוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. וְלָמָּה סָמַךְ הַכָּתוּב פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת לְפָרָשַׁת קִידּוּשִׁין. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ מִן הָעֲרָיוֹת נִקְרָא קָדוֹשׁ. שֶׁכֵּן שׁוּנַמִּית אוֹמֶרֶת לְאִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא. אָמַר רִבִּי יוֹנָה קָדוֹשׁ הוּא. וְאֵין תַּלְמִידוֹ קָדוֹשׁ. רִבִּי אָבִין אָמַר. שֶׁלֹּא הִבִּיט בָּהּ. וְרַבָּנָן אָמְרִין. שֶׁלֹּא רָאָה טִיפַּת קֶרִי מִיָּמָיו. אַמָּתֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמְרָה. מִן יוֹמוֹי לָא חָמַת מִילָּה בִּישָׁא עַל מָנוֹי דְמָרִי. כְּתִיב וַיִגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ. מַהוּ לְהָדְפָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה. שֶׁנָּתַן יָדוֹ בְּהוֹד שֶׁבְּיוֹפְיָהּ. בֵּין דַּדֶּיהָ. מְנַיִין לִשְׁנִיּוֹת. רִבִּי חוּנָה אָמַר. הָאֵל. קָשׁוֹת. מִיכָּן שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה מֵהֶן. וְאֵילּוּ הֵן הַשְּׁנִיּוֹת. אֵם אָבִיו. אֵם אִמּוֹ. אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו. וְאֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ. אֵשֶׁת בֶּן בְּנוֹ. וְאֵשֶׁת בֶּן בִּתּוֹ. אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ. וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מֵאִמּוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי חָנִין אוֹמֵר. כּוֹלְהוֹן אֵין לָהֶן הֶפְסֵק חוּץ מֵאֵשֶׁת אָבִיו מֵאִמּוֹ. בַּר קַפָּרָא אָמַר. כּוֹלְהוֹן יֵשׁ לָהֶן הֶפְסֵק. דְּבַר קַפָּרָא מוֹסִיף אֵם אֲבִי אִמּוֹ וְאֵם אֲבִי אָבִיו. רַב אָמַר. כַּלַּת בְּנוֹ יֵשׁ לָהּ הֶפְסֵק. מַה פַּלִּיג. כַּלַּת בְּנוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת. רַב אָמַר. זֶרַע הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. טַעֲמָא דְרַב. אַבְרָהָם אָסוּר בְּכָל נְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. שָׂרָה אֲסוּרָה בְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. רַב אָמַר. כָּל שֶׁאִילּוּ נְקֵיבָה מִן הַתּוֹרָה אֲסוּרָה כְּיוֹצֵא בוֹ זָכָר אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אֲחוֹת אָבִיו נְקֵיבָה אֲסוּרָה. אֲחִי אָבִיו זָכָר אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אֲחוֹת אִמּוֹ נְקֵיבָה אֲסוּרָה. אֲחִי אִמּוֹ זָכָר אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. בַּת בְּנוֹ נְקֵיבָה אֲסוּרָה. בֶּן בְּנוֹ זָכָר אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. בַּת בִּתּוֹ נְקֵיבָה אֲסוּרָה. בֶּן בִּתּוֹ זָכָר אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַיָיא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִית לָךְ אַף תַּרְתֵּי. אִמּוֹ תּוֹרָה. אֵם אִמּוֹ שְׁנִיָיה לָהּ. אָסְרוּ אֵם אָבִיו מִפְּנֵי אֵם אִמּוֹ. אֵשֶׁת בְּנוֹ תוֹרָה. אֵשֶׁת בֶּן בּנְוֹ שְׁנִיָיה לָהּ. אָסְרוּ אֵשֶׁת בֶּן בִּתּוֹ מִפְּנֵי אֵשֶׁת בֶּן בְּנוֹ. אָמַר רִבִּי מַּתַּנְיָיא. אִית לָךְ אַף תַּרְתֵּי. אֵשֶׁת אָבִיו תּורָה. אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו שְׁנִיָּה לָהּ. אָסְרוּ אֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ מִפְּנֵי אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו. אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מֵאָבִיו תּוֹרָה. אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מֵאִמּוֹ שְׁנִיָיה לָהּ. אָסְרוּ אֵשֶׁת אֲחִי אִמּוֹ מֵאִמּוֹ מִפְּנֵי אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו מֵאִמּוֹ. רִבִּי חוּנָה שָׁמַע כּוֹלְהוֹן מִן הָדָא קִרְיָיא עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ. זִימָּה זִימָּה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה לְמַטָּן שְׁלֹֹשָׁה דוֹרוֹת. אַף לְמַעֲלָן שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת. מַה לְמַטָּן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. אַף לְמַעֲלָן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. מַה לְמַעֲלָן דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. אַף לְמַטָּן דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. מַה לְמַעֲלָן בִּשְׂרֵיפָה. אַף לְמַטָּן בִּשְׂרֵיפָה. מַה לְמַטָּן עָשָׂה בַת זָכָר כְּבַת נְקֵיבָה. אַף לְמַעֲלָן עָשָׂה אֵם זָכָר כְּאֵם נְקֵיבָה. מָה אִית לָךְ לִמֵימָר. אֵם חָמִיו וְאֵם חֲמוֹתוֹ. לֹא תִהְיֶה אֵם אָבִיו כְּאֵם חָמִיו. לֹא תִהְיֶה אֵם אִמּוֹ כְּאֵם חֲמוֹתוֹ. אָסְרוּ אֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו מִפְּנֵי אֵם אָבִיו. אָסְרוּ אֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ מִפְּנֵי אֵם אִמּוֹ. לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת בֶּן בְּנוֹ כְּבַת בֶּן אִשֶׁתּוֹ. לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת בֶּן בִּתּוֹ כְּבַת בַּת אִשְׁתּוֹ. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. מוּתָּר הוּא אָדָם בְּאֵשֶׁת חוֹרְגוֹ וְאָסוּר בְּבִתּוֹ. אֶלָּא חוֹרְגָתוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר בָּהּ. הֲרֵי חוֹרְגוֹ זָכָר וְאִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אֵשֶׁת חָמִיו אֲסוּרָה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אִי תֵימָר תּוֹרָה. הֲרֵי דָוִד שֶׁנָּשָׂא רִצְפָּה בַּת אַיָּה. שֶׁנֶּאֱמַר וַאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדוֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדוֹנֶיךָ בְּחֵיקֶיךָ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. שְׁנֵי חוֹרְגִים שֶׁגָּדְלוּ בְבַיִת אֶחָד אֲסוּרִין לְהִינָּשֵׂא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר. יִסְבּוֹן בְּאָתָר דְּלָא חָכְמִין לְהוֹן. תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם עָבַר הַזָּקֵן וּנְשָׂאָהּ. מַה עָבַר. עָבַר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא אָמְרָה. שְׁנִיּוֹת אֵין לָהֶן הֶפְסֵק. אָמַר לֵיהּ. וְכִי שְׁנִיָיה לִשְׁנִיּוֹת שָׁנִינוּ לֹא שְׁנִיָיה לְדִבְרֵי תוֹרָה. וְכוּלְּהוֹן מִשּׁוּם כַּלַּת בְּנוֹ. רִבִּי חִזְקִיָּהּ בְשֵׁם יוֹנָה. רִבִּי אַבָּהוּ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנֶה שְׁנִּיּוֹת שָׁנִינוּ וְזֶה הֲרֵי תֵשַׁע וְכוּלְּהוֹן מִשּׁוּם כַּלַּת בְּנוֹ.

11 שולחן ערוך, אבן העזר פתח ↗

מותר אדם בבת אשת אביו שיש לה מאיש אחר אפילו חורגה פי' בת אשת אב הגדלה בבית בין האחין מותרת להם ולא חיישינן למראית העין שנראית כאחותם:

11 יא. לכאורה פסוק זה מיותר לגמרי, מכיון שהאיסור הזה נכלל באיסור שבפסוק ט: "אחותך בת אביך". אבן עזרא מביא כאן את דעת הקראים, שמבארים, כי "מולדת אביך" מציינת את "שנתגדלה על ידי אביך", אחות שהיא חורגת במובן כפול, שהיא לא בת האב ולא בת האם אלא חונכה יחד עם הבן כך גם רבים מן האחרונים. הם מסתייעים משמואל-ב יג יג. אך צודק אבן עזרא באמרו, שאין צורך לסתור את "הבליהם", שהרי "מולדת" לא ייתכן פירושו "שנתגדלה". נכון הדבר שר' אליעזר בן יעקב סוטה מג:, סבור, שאסור ליקח אחות חורגת שגודלה יחד עם הבן באותו בית. אולם שם נוסף טעם האיסור רק משום מראית עין. וכך פוסק גם הירושלמי יבמות ב ד. אבל התלמוד בבלי פוסק להלכה נגד דעתו של ר' אליעזר בן יעקב, ואחות חורגת מותרת, וכך גם בשולחן ערוך אבן העזר טו יא.

12 ביבמות כב: יש על הפסוק שלפנינו מחלוקת בין ר' יוסי בן יהודה ובין חכמים. ר' יוסי סבור, שהאחות מצד האב אסורה רק אם האם שלה היתה מותרת באישות עם האב, לא כן אם היא בת שפחה ונכרית, שקידושיה אינן תופסין. ואילו דעת חכמים, שהפסוק מתכוון להוסיף עוד איסור על בת אשת האב, משום שלעיל, בפסוק ט, מדובר רק על אחותו מאנוסת אביו. אני הייתי מבאר את הפסוקים ט ויא באופן פשוט: קודם מתן תורה בסיני היתה אסורה בישראל רק האחות מצד האם השוה בראשית כ יב ופירוש רש"י שם. והואיל ולפי המקובל באותו זמן ציינו בשם "אחות" רק אחות בת האם, הרי אפשר להניח, ש"אחותך בת אביך", שימש תוספת לציין את האחות רק מצד האם. את המלים "מולדת בית – חוץ" היה אפשר להסמיך לפי זה – בהתאם לרמב"ן – רק אל "בת אמך". ואין להקשות, שאם כן היה "אחותך בת אביך" מיותר מפני שאפשר היה ללמוד אותו מקל וחומר מ"בת אמך" – הרי אין מזהירין מן הדין. אך מפני שעדיין לא היינו שומעים איסור על אחות מצד האב בלבד, וכדי להרחיק אותנו מטעות אפשרית, נוסף האיסור בפסוק יא, שבו הודגש "אחותך היא", כלומר שאף האחות מצד האב בלבד, היא אחות, אף שעד כה היא לא נחשבה כאחות והנישואין אתה היו מותרים. לפיכך לא בא דין זה בתורת הוספה אחרי פסוק ט אלא בסיום העריות של הקרובים קרבת בשר, אמנם אפשר, שכאן מדובר על בכירה שנולדה מן יבמה, שהיא אמנם "מולדת אביך", אבל לפי דברים כה ו אינה נחשבת בהתאם לפשט ל"בת אביך" אלא לבתו של האח המת השוה שופטים י א, השבעים והנוסחאות של התרגום לפי המובאות של קמחי. המוצא שהמציאו להם אחדים מהמבארים האחרונים כגון בינטש למחוק בפסוק ט את המלים "בת אביך או", אין להתחשב אתו, כי חוץ מזה שפסוק יז בפרק כ מתנגד לו, אי אפשר היה להסביר את הקשר עם הפסוק יא, שמכל מקום יש לו שייכות לפסוק ט, כפי שכבר העיר דילמאן על דבר "אחותך היא" השוה עוד יבמות כב:.

11 סוטה פתח ↗

מֵעֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, כְּגוֹן דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה וִיהַב דְּמֵי. אִי הָכִי, הָוֵה לֵיהּ לוֹקֵחַ וְלֶיהְדַּר! כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא בְּתוֹרַת גְּזֵילָה אֲתָא לִידֵיהּ — לָא. ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם כּוּ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲשֶׁר נָטַע״ — אֵין לִי אֶלָּא נָטַע. לָקַח וְיָרַשׁ וְנִיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה, מִנַּיִן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע״. ״כֶּרֶם״ — אֵין לִי אֶלָּא כֶּרֶם, מִנַּיִן לְרַבּוֹת חֲמִשָּׁה אִילָנֵי מַאֲכָל וַאֲפִילּוּ מִשְּׁאָר מִינִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר נָטַע״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה הַנּוֹטֵעַ אַרְבָּעָה אִילָנֵי מַאֲכָל וַחֲמִשָּׁה אִילָנֵי סְרָק, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֶּרֶם״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״כֶּרֶם״ כְּמַשְׁמָעוֹ. ״לֹא חִלֵּל״, ״וְלֹא חִלְּלוֹ״ — פְּרָט לְמַבְרִיךְ וּלְמַרְכִּיב. וְהָא אֲנַן תְּנַן: אֶחָד הַנּוֹטֵעַ וְאֶחָד הַמַּבְרִיךְ וְאֶחָד הַמַּרְכִּיב! אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּהַרְכָּבַת אִיסּוּר, כָּאן בְּהַרְכָּבַת הֶיתֵּר. הַאי הַרְכָּבַת הֶיתֵּר הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא יַלְדָּה בְּיַלְדָּהּ — תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּבָעֵי מֶיהְדָּר מִשּׁוּם יַלְדָּה רִאשׁוֹנָה! אֶלָּא יַלְדָּה בִּזְקֵינָה. וְהָאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: יַלְדָּה שֶׁסִּיבְּכָה בִּזְקֵינָה, בָּטְלָה יַלְדָּה בַּזְּקֵינָה, וְאֵין בָּהּ דִּין עׇרְלָה! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לְעוֹלָם יַלְדָּה בְּיַלְדָּה, וּכְגוֹן דִּנְטַע לְהָךְ קַמַּיְיתָא לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת. דִּתְנַן: הַנּוֹטֵעַ לִסְיָיג וּלְקוֹרוֹת — פָּטוּר מִן הָעׇרְלָה. וּמַאי שְׁנָא יַלְדָּה בִּזְקֵינָה דְּבָטְלָה, וּמַאי שְׁנָא יַלְדָּה בְּיַלְדָּה דְּלָא בָּטְלָה? הָתָם אִי מִימְּלִיךְ עֲלַהּ — לָאו בַּת מֶיהְדָּר הִיא, הָכָא אִי מִימְּלִיךְ עֲלַהּ — בַּת מֶיהְדָּר הִיא דְּהָא מֵעִיקָּרָא לְפֵירֵי קָיְימָא. מִידֵּי דְּהָוֵה אַעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן, דִּתְנַן: עָלוּ מֵאֵילֵיהֶן — חַיָּיבִין בְּעׇרְלָה. וְלוֹקְמַהּ בְּכֶרֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין, דְּהַאי הָדַר אַדִּידֵיהּ וְהַאי הָדַר אַדִּידֵיהּ? אָמַר רַב פָּפָּא, זֹאת אוֹמֶרֶת: כֶּרֶם שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין — אֵין חוֹזְרִין עָלָיו מֵעֶרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וּמַאי שְׁנָא מֵחֲמִשָּׁה אַחִין וּמֵת אֶחָד מֵהֶן בַּמִּלְחָמָה, דְּכוּלָּן חוֹזְרִין? הָתָם — כׇּל חַד וְחַד קָרֵינָא בֵּיהּ ״אִשְׁתּוֹ״, הָכָא — כׇּל חַד וְחַד לָא קָרֵינָא בַּיהּ ״כַּרְמוֹ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּמַבְרִיךְ אִילָן בְּיָרָק, וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא: הַמַּבְרִיךְ אִילָן בְּיָרָק, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְדָּא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. לָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָתָם ״כֶּרֶם״ כְּמַשְׁמָעוֹ? הָכָא נָמֵי ״נָטַע״ כְּמַשְׁמָעוֹ: נוֹטֵעַ אִין, מַבְרִיךְ וּמַרְכִּיב לָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: יַלְדָּה פְּחוּתָה מִטֶּפַח — חַיֶּיבֶת בְּעׇרְלָה כׇּל שְׁנוֹתֶיהָ, דְּמִתְחַזְיָא כְּבַת שַׁתָּא. וְהָנֵי מִילֵּי שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. אֲבָל כּוּלֵּיהּ כֶּרֶם — קָלָא אִית לֵיהּ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: מֵת תּוֹפֵס אַרְבַּע אַמּוֹת לִקְרִיאַת שְׁמַע, דִּכְתִיב: ״לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: חוּרְגְּתָא הַגְּדֵילָה בֵּין הָאַחִין — אֲסוּרָה לִינָּשֵׂא לָאַחִין, דְּמִתְחַזְיָא כִּי אֲחָתַיְיהוּ. וְלָא הִיא, קָלָא אִית לַיהּ לְמִילְּתָא. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה שֶׁעֲשָׂאָן בְּגוֹרֶן — הוּקְבְּעוּ לְמַעֲשֵׂר. אָמַר עוּלָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, אֲבָל בָּעִיר — קָלָא אִית לֵיהּ לְמִלְּתָא. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: יַלְדָּה הַפְּחוּתָה מִטֶּפַח — אֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת אֶת הַזְּרָעִים. וְהָנֵי מִילֵּי שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, אֲבָל כולי כּוּלֵּיהּ כֶּרֶם — מְקַדֵּישׁ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:

11 יבמות פתח ↗

הָנָךְ תַּרְתֵּי דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי כַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ, וְהָא שִׁיתַּסְרֵי. וְהָא מִכׇּל מָקוֹם לְדִידִי חַזְיָין לַן דִּכְתִיבָן לְאִיסּוּרָא! אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, אִי הֲוָה כְּתִיב לְהֶיתֵּירָא, מִי הֲוֵות סָמְכַתְּ עֲלַיְיהוּ? דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא מִי חֲתִים עֲלַיְיהוּ? הַשְׁתָּא נָמֵי דִּכְתִיב לְאִיסּוּרָא — לָאו מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא חֲתִים עֲלַיְיהוּ. תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא: שְׁלִישִׁי שֶׁבִּבְנוֹ וְשֶׁבְּבִתּוֹ וְשֶׁבְּבֶן אִשְׁתּוֹ וְשֶׁבְּבַת אִשְׁתּוֹ — שְׁנִיָּה. רְבִיעִי שֶׁבְּחָמִיו וְשֶׁבַּחֲמוֹתוֹ — שְׁנִיָּה. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא לְמַעְלָה דְּקָחָשֵׁיב לָהּ לְאִשְׁתּוֹ, וּמַאי שְׁנָא לְמַטָּה דְּלָא קָחָשֵׁיב לָהּ לְאִשְׁתּוֹ? לְמַעְלָה, דְאִיסּוּרָא מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָא אָתֵי — חָשֵׁיב לַהּ, לְמַטָּה, דְאִיסּוּרָא לָאו מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָאָתֵי — לָא קָחָשֵׁיב לַהּ. וְהָא בֶּן אִשְׁתּוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ, דְּאִיסּוּרָא מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָאָתֵי, וְלָא חָשֵׁיב לַהּ! אַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידֵיהּ וְלָא חַשְּׁבַהּ, תְּנָא נָמֵי שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ וְלָא חַשְּׁבַהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: שְׁנִיּוֹת דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא, יֵשׁ לָהֶן הֶפְסֵק אוֹ אֵין לָהֶם הֶפְסֵק? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב: אַרְבַּע נָשִׁים יֵשׁ לָהֶם הֶפְסֵק, וְתוּ לָא. דִּלְמָא כִּי קָאָמַר רַב — לְהַהִיא מַתְנִיתָא. תָּא שְׁמַע: שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי. שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי — אִין, טְפֵי — לָא! דִּלְמָא מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ, מֵרְבִיעִי וְאֵילָךְ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: חֲזִי מָר הַאי מֵרַבָּנַן דַּאֲתָא מִמַּעְרְבָא וְאָמַר, בְּעוֹ בְּמַעְרְבָא: גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בְּגֵרִים, אוֹ לֹא גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בְּגֵרִים? אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא וּמָה עֶרְוָה גּוּפַהּ, אִי לָאו ״שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בָּאִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה״, לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן — שְׁנִיּוֹת מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב נַחְמָן: גֵּרִים, הוֹאִיל וַאֲתוֹ לְיָדָן, נֵימָא בְּהוּ מִלְּתָא: אַחִין מִן הָאֵם — לֹא יָעִידוּ, וְאִם הֵעִידוּ עֵדוּתָן עֵדוּת. אַחִין מִן הָאָב — מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה. אַמֵּימָר אָמַר: אֲפִילּוּ אַחִין מִן הָאֵם נָמֵי מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה. וּמַאי שְׁנָא מֵעֲרָיוֹת? עֶרְוָה — לַכֹּל מְסוּרָה, עֵדוּת — לְבֵית דִּין מְסוּרָה, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי. מַתְנִי׳ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכׇּל מָקוֹם — זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם, וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכׇּל מָקוֹם — פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם, וְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ, וּבְנוֹ לְכׇל דָּבָר, חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה. גְּמָ׳ מִכׇּל מָקוֹם לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵתוֹיֵי מַמְזֵר. פְּשִׁיטָא, אָחִיו הוּא! מַהוּ דְּתֵימָא, לֵילַף אַחְוָה אַחְוָה מִבְּנֵי יַעֲקֹב: מָה לְהַלָּן — כְּשֵׁרִין וְלֹא פְּסוּלִין, אַף כָּאן — כְּשֵׁרִין וְלֹא פְּסוּלִין, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן יִבּוּם מִיפְטַר נִפְטָר, מִיזְקָק נָמֵי זָקֵיק. וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר. לְמַאי הִלְכְתָא? לְיוֹרְשׁוֹ וְלִיטָּמֵא לוֹ. פְּשִׁיטָא, אָחִיו הוּא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב: ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב אֵלָיו״, וְאָמַר מָר: ״שְׁאֵרוֹ״ — זוֹ אִשְׁתּוֹ, וּכְתִיב: ״לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ״, יֵשׁ בַּעַל שֶׁמִּטַּמֵּא וְיֵשׁ בַּעַל שֶׁאֵין מִטַּמֵּא, הָא כֵּיצַד? מִטַּמֵּא הוּא לְאִשְׁתּוֹ כְּשֵׁרָה, וְאֵין מִטַּמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְּסוּלָה, הָכִי נָמֵי: מִטַּמֵּא הוּא לְאָח כָּשֵׁר, וְאֵין מִטַּמֵּא לְאָח פְּסוּל — קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? הָתָם לְאַפּוֹקֵי קָיְימָא, הָכָא אָחִיו הוּא. חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ״. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכׇּל מָקוֹם פּוֹטֵר וְכוּ׳. ״מִכׇּל מָקוֹם״ לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה: לְאֵיתוֹיֵי מַמְזֵר. מַאי טַעְמָא — דְּאָמַר קְרָא: ״וּבֵן אֵין לוֹ״ — עַיֵּין עָלָיו. וְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ. אַמַּאי? קְרִי כָּאן: ״וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאוֹר״, בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ! כִּדְאָמַר רַב פִּנְחָס מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: בְּעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה, הָכָא נָמֵי כְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. וְהַאי בַּר תְּשׁוּבָה הוּא? וְהָתְנַן: שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ ״מְעֻוָּות לֹא יוּכַל לִתְקוֹן״ — זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר! הַשְׁתָּא מִיהָא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמְּךָ הוּא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְהִיא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו — חַיָּיב מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ בִּלְבַד, וְלֹא מִפְּנֵי בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? אָמְרִי, מִכְּדֵי כְּתִיב: ״עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ״, ״עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִיא״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמַר קְרָא: ״אֲחוֹתְךָ הִיא״. מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. וְרַבָּנַן, הַאי ״אֲחוֹתְךָ הִיא״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לְהוּ לְחַיְּיבוֹ עַל אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו וּבַת אִמּוֹ, לוֹמַר שֶׁאֵין מַזְהִירִין מִן הַדִּין. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אֲחוֹתְךָ״, ״הִיא״ לְמָה לִי? מִשּׁוּם ״אֲחוֹתְךָ״ אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם ״בַּת אֵשֶׁת אָבִיו״. וְרַבָּנַן: אַף עַל גַּב דִּכְתִיב ״אֲחוֹתְךָ״, אִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״הִיא״, שֶׁלֹּא תֹּאמַר בְּעָלְמָא מַזְהִירִין מִן הַדִּין, וְכִי תֵּימָא: ״אֲחוֹתְךָ״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וְחוֹמֶר, טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא — כְּתַב רַחֲמָנָא ״הִיא״. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן, לִיכְתְּבֵיהּ רַחֲמָנָא לַ״אֲחוֹתְךָ הִיא״ בְּאִידַּךְ קְרָא. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, הַאי ״בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִישׁוּת לְאָבִיךָ בָּהּ, פְּרָט לַאֲחוֹתוֹ מִשִּׁפְחָה וְגוֹיָה, שֶׁאֵין אִישׁוּת לְאָבִיךָ בָּהּ. וְאֵימָא: פְּרָט לַאֲחוֹתוֹ מֵאֲנוּסָה? הַהִיא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִדְּרָבָא, דְּרָבָא רָמֵי, כְּתִיב: ״עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה״, הָא בַּת בְּנָהּ דִּידַהּ וּבַת בִּתָּהּ דִּידַהּ שְׁרֵי, וּכְתִיב: ״עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ״, הָא כֵּיצַד? כָּאן בָּאוֹנָסִין, כָּאן בְּנִשּׂוּאִין.

« פירושי רד"צ הופמן על ויקרא י״ח:י׳ פירושי רד"צ הופמן על ויקרא י״ח:י״ב »